חוזרים לשגרה. זה טוב או רע…?
בתקופה האחרונה המלה 'שגרה' קיבלה משמעות רחבה יותר וקצת שונה מהרגיל.
בעבר יצא לשגרה מוניטין לא כל כך טוב. מוניטין של משעממם, אפורה, מדכאת לא יצירתית. ממש שיגרע.
אבל בתקופה הנוכחית השתוקקנו לחזור אליה. אל השגרה.
חיכינו כבר לבקר שוב בבית הקפה השכונתי שלנו.
ללכת לטיול בפארק או לקפוץ לים.
לבקר חברים ומשפחה.
דברים שיגרתים לחלוטין.
הבטיחו לנו שאם נתוני תחלואת הקורונה ירדו, אפשר יהיה לחזור אליה, לשגרה.
איימו עלינו שאם לא נתנהג יפה, ייקחו אותה מאיתנו, את השגרה.
זה מאפשר לנו להתבונן בה רגע ולראות את הצדדים החיוביים שלה – של השגרה.
היא נותנת לנו יציבות, עוגן להישען עליו, בית לחזור אליו.
אפשר להפוך את השגרה למעניינת ומאתגרת. משכיל לצבוע אותה בצבעים אחרים ולגרום לה להיות מעניינית יותר על ידי שימוש ביצירתיות.
איך עושים את זה?
משכללים את השליטה בה. מתכננים דברים מראש, מנצלים את הזמן בצורה מיטבית על מנת שיישאר יותר זמן פנוי לדברים אחרים ולא "שגרתיים". שוברים אותה מדי פעם. זה תלוי בנו להפוך שיגרע לשיגטוב. להשתמש ביתרונות שיש לשגרה להציעה ליצירת אורח חיים יציב, שיתמוך בנו גם בתקופות מאתגרות נטולות שגרה…
ואיך זה קשור ליוגה?!
תרגול האשטנגה יוגה הוא שיגרתי. חוזר על עצמו פעם אחר פעם. לעיתים שוחק ולעיתים אף מתסכל. אותן תנוחות, אותן נשימות, אותן הנחיות…
אולי בתקופות כל כך לא שגרתיות כמו התקופה הנוכחית, ניתן למצוא ביציבות של תרגול האשטנגה אלמנט מרגיע ומייצב.
אפשר לתרגל מהבית בזום מבלי להיות תלויים במורה שינחה רצף מסוים.
אפשר לבקר וירטואלית בסטויודאים בכל מני מקומות בעולם מבלי שיש צורך אפילו לדעת את השפה.
אפשר לתרגל לבד בכל מקום מבלי שנזדקק למורה 'צמוד'.
נכון שלימוד עם מורה זה חשוב (עוד על זה בבלוג אחר…),אבל חשובה לא פחות היא היכולת לייצר לעצמנו שגרת תרגול יציבה ועצמאית שתעמוד איתנה גם כשהשגרה הכללית מתהפכת על פניה.